האם השר"פ יהרוג את שירותי הבריאות הציבוריים?

בואו נסכם כמה מהחסרונות המובנים בקידום השר"פ (שירותי רפואה פרטית) על פני הרפואה הציבורית:

  • שר"פ מפלה בין אלו שידם משגת לממן טיפולים וניתוחים פרטיים, לאלו שלא. זו אפליה מובנית מעצם קיום הרעיון.
  • קידום השר"פ על פני הציבורית מחליש את המערכת הציבורית וגורם לניוונה. בכך:
  • אמון הציבור במערכת הציבורית יורד וישנו מעגל קסמים בו הבעת אי- האמון מדירה את רגליהם של אנשים מהרפואה הציבורית גם במחיר תשלום ממון רב. זהו מעגל קסמים שיפגע שוב ברפואה הציבורית וחוזר חלילה עד לגוויעתה.
  • מערכת השר"פ היא מערכת מוטת רווח -כלומר בניגוד לרפואה הציבורית בה מנסים (לעיתים שלא בצדק) להתחיל טיפול באמצעים זולים, בשר"פ לא מין הנמנע שיערכו טיפולים מיותרים ויקרים על מנת להגדיל את מחזור הבדיקות ולהגדיל את הכנסות השר"פ. אין צורך בבדיקת כדאיות – השירותים הרפואיים נמכרים כמוצר מדף.
  • ניצול רגישות ומצב אישי של מטופלים, תוך הנחה שבשר"פ יקבלו טיפול טוב יותר למרות שלא הוכח הדבר. זה יגורם לקבלת החלטות באופן לא רצינואלי ותחת לחץ.
  • רופאים טובים מהשירות הציבורי יעבור לעבוד בשר"פ עקב הצעות קוסמות יותר. מנתח שיחליט לבצע ניתוחים פרטיים יקבל מהשירות הפרטי יותר משיקבל בשירות הציבורי. הדבר יגרום להסטה של רופאים וכבר ידוע על מקרים בהם הרופאים מצמצמים את פעילותם במערכת הציבורית על מנת שיוכלו לטפל בחולים במסגרות הפרטיות. הניתוחים הפרטיים הם החל מניתוחי חניכיים, דרך ניתוחים קיסריים פרטיים ועד לניתוחי לב, מעקפים והשתלות מורכבות.
  • ככל שיותר ישתמשו בשר"פ, כך יגדל ניצול הביטוחים הפרטיים. מכאן שהפרמיות עלולות לעלות בסופו של דבר כאשר הביטוחים הרפואיים הפרטיים יהפכו ל"סטנדרט".
  • רופאים יעדיפו ואולי אף יפתו חולים לבצע טיפולים שדרך השר"פ.

נכון להיום, חמש וועדות ניסו להתמודד עם נושא שירותי הרפואה הפרטיים, והוועדה האחרונה (וועדת גרמן) המליצה שלא להקים שירותי רפואה פרטיים היכן שלא הוקם ולא לפתח שר"פ איפה שכבר פועלים.

והנה מכתב שכתב בשנת 78 ד"ר מרדכי גרשטיין, מנהל רפואי בבי"ח לניאדו המאיר את הצד השני של המתרס:

מכתבי זה מופנה אל חברותי וחברי למקצוע.

לפני מונח חוזר של מזכירות הסתדרות האחיות והאחים בישראל הדן בהנהגת שרותי רפואה פרטיים במוסדות בריאות ציבוריים בארץ.

אחיות ואחים מהווים חוט השדרה של ﬠנף הרפואה, ואני, כרופא וכמנהל בית חולים, מוקיר את ﬠבודתם. דוקא מנסיוני אני מאמין שכולנו, החברים למקצוﬠ, שותפים בכל השלבים ומﬠוניינים בהנחלת טיפולי בריאות מקיפים, ומתוך הנחה זו אני מרגיש התחייבות להגיב על חוזר זה, גם כמנהל בית חולים, וגם כרופא מומחה שאינו מטפל ברפואה פרטית.

המﬠרכת הרפואית שלנו כאן בארץ מורכבת משני חלקים. אחד – המערכת האמבולטורית, המורכבת בﬠיקר ממרפאות קופות החולים למיניהן. חולה הניגש לקופת חולים ﬠם הבﬠיה הקטנה והפשוטה ביותר מצפה ליחס רפואי טוב – להתקבל ﬠל־ידי אדם שישב איתו לפחות רבﬠ שעה, יקשיב לבעיה שלו, יהיה רגיש להטרדה שלו וירגיﬠ אותו באותו רגﬠ שהוא זקוק לﬠזרה. כך הרופא מקבל תמונה כוללת של החולה לפניו, תמונה המאפשרת לו לאבחן ולטפל כראוי. במקום זה נתקל החולה ברופא
ﬠמוס, שבארבﬠ שפות ﬠבודה דורשים ממנו לקבל בין 65 ל 85 חולים, לראות אותם ולקבוﬠ טיפול. ﬠומס כזה הוא בלתי מתקבל ﬠל הדעת. אפשר להניח, ואפילו להגיד בװדאות, שבקופות החולים ﬠובדים רופאים שהידﬠ והנסיון שלהם ﬠל רמה. אך בתנאים אלו הם בשום אופן לא יכולים למנוﬠ התדרדרות ﬠקב הﬠמסה פגומה כזאת.
זה רק ﬠנין של זמן -באחד זה יודגש אחרי חודש, אחרים יחזיקו מﬠמד אולי קצת יותר. אך בסופו של דבר, נוכחנו לראות כי המﬠרכת האמבולסטרית כפי שהיא נהוגה כיום, גורמת להתדרדרות ברמת הרפואה הארצית, ובﬠקבותיה גוררת את בטחונו ותקוותו של החולה לקב לטיפול רפואי ברמה נאותה עם יחס טוב.

החלק השני הוא המערכת האישפוזית בבתי החולים. כאן ברצוני להביﬠ את תגובותיהם של חולים המאושפזים לטיפולים למיניהם. רובם טוענים שקיבלו הרגשה כאילו הם מספר או כלי שיש בו תקלה מכנית, ושיש צורך רק לתקן תקלה זו כדי להמשיך חײם תקינים. בדרך כלל אין כל התײחסות לאופי של החולה, לרגשותיו, ולמﬠרכת הפסיכולוגית והסוציאלית שלו. כתוצאה מכל זה החולה משתחרר מבית החולים לﬠיתים קרובות ﬠם תיקון מכני, אך לﬠיתים קרובות בלי כל טיפול בﬠגמה הנפשית שלו. שירותים אלו מוענקים לכלל האוכלוסיה ללא הבדל מעמד הכרתי וכלכלי. הנסיון הזה להכתיב ולהנהיג שרות פרטי חד ממדי במקום לאפשר בחירה במסגרת רבגוונית – צריכה להיות זכות לכל אזרח במדינה – הוא שמביא את הציבור בישראל לדרוש בתוקף תחליף לשירות שלא משביﬠ את רצונו. הדרישה הזאת היא שנותנת את ההצלחה הרבה לשר׳׳פ, בין שהוא קיים בגלוי או בסתר, וכל הדרישה מצד האחים והאחיות למתן פתרון זה לבﬠיה הגוברת ומחמירה, תחזיר את הציבור למערכת שלא משביﬠה את רצונו, לא עונה על דרישתו, ובהחלט פוגשת בשוויון החברתי אליו שואפת החברה הישראלית – השוויון במתן מבחר והשוויון במתן אפשרות לבחור.

[סוף ציטוט]